כשיש מָהַמוּרוֹת. תקופות קשות, אכזבות, ציפיות שלא נָעַנוֹת,
מהי הדרך שנבחר לנקוט? להתנתק? להפנות את הגָב? לכעוס? לתקוף?
ולמעשה להשאיר לְבַד? ולהישאר לְבַד?
או לחפש דרך להתמודד יחד? עם הקושי? לדבֵּר על מה שכואב?
מה שיושב על הלב? להאמין שיחד זה יותר; יותר בשבילי, יותר בשבילך,
יותר בשבילנו. להבין שההתמודדות מחזקת, גם כשקשֶה. גם כשמְתַסְכֵּל. גם כשפוגע.
הכּיוּון לקראת, מרגיש יותר טוב בלב ובנפש, מהכּיוּון נֶגֵד.
במידה מסוימת, זה גם ענין של החלטה. הרצון להיות וּלהישאר יחד.
הנְכוֹנוּת להשקיע מאמץ.
ההישג מרגיש משמעותי, במיוחד לאחַר דרך חתחתים.
יוצאים ממנה מחוּזָקים. עשירים בְּכֵּלים. יותר נכונים. יותר מוּבָנים.