מיום שאנחנו נולדים, אנחנו יודעים מה אנחנו מרגישים (אוקֵיי, יש מערכות שעדיין פחות בְּשֵלות, אבל בגדול…) יש שיגידו, אפילו עוד קודם.
אם עייפים, רעבים, מרוצים, אם כואב, מגרד, מֵציק, אם רגוּע, שלֵו וטוב.
אז, פוגשים את הסביבה, שלְעיתים מכוּוננת אלינו יותר או פחות (מכל מיני סיבות) ופתאום נדרשת התאמה.
לעיתים קטנה יותר וּלעיתים ממש גדולה. מידת ההתאמה שתידָרֵש, ותֵעָנֵה – במידה כזאת או אחרת – היא שתִקְבָּע,
עד כמה נשָאֵר קרובים לעָצְמֵנו? כמה נצליח לזָהִוֹת את עָצְמֵנו בהמשך הדרך?
עָצְמֵנו האוֹתֶנטי; המוּכָּר, הנעים, שמרגיש כמו חזרה הביתה, כמו "כפפה המתאימה לָיד", כמו בֶּגד נוח המתאים בְּדיוּק, כָּמוֹני.